ראו הוזהרתם: אל חופיה ונופיה של פיליון לא מגיעים ליומיים בלבד.​

את הסיפור של הטיול בן היומיים בפיליון נתחיל מהסוף: לאחר שסיימנו את הביקור בפיליון, הבנו שבעצם עשינו טעות. ולמה טעות? כי לפיליון לא מגיעים בשביל יומיים. מי שמתכנן טיול בפיליון, כדאי שיביא בחשבון לפחות שבוע. ולמה אני אומר את זה? כי בחצי האי פיליון, שמתפרץ לתוך הים האגאי, ניתן למצוא את כל העולמות. את שדרת ההרים (גובה מרבי 610 מ') המיוערת המחורצת בנחלים ושפע טרקים לחובבי הז'אנר, את החופים בצד המזרחי, עם המצוקים הנופלים בחדות אל תוך הים שצלמים יאהבו מאוד, ואת החופים השלווים עם המלונות הנעימים והאטרקציות לילדים בצד המערבי שמתאימים מאוד לנופש משפחתי וחופשות בטן-גב. מה עוד צריך לדעת? שהכבישים בפיליון תלולים ומפותלים, וזמן הנסיעה הנדרש בין אתרים ארוך יותר משנדמה, ושבפיליון אין מלונות גדולים אלא בעיקר בתי נופש קטנים ומשפחתיים אך ברמה מאוד גבוהה, הנקראים Domatia – וגם שבקרבת חופי פיליון נמצאים מספר איים קטנים אליהם ניתן להגיע בהפלגה קצרה.
אחד מאתרי החובה בפיליון הוא עץ הדולב העתיק בכפר צגראדה, שהמקומיים טוענים שהוא בן 1,500 שנה. העץ אכן נראה ענק ומרשים ביותר ללא ספק. אני לא יודע מי סופר את השנים אבל אמרו 1,500? שיהיה 1,500. תשפטו בעצמכם.
מצגראדה ירדנו ברגל לכפר דומוחארי. בהחלט חתיכת ירידה, די תלולה (להערכתי משהו כמו 500 מטר הפרש גובה), על שביל מרוצף אבנים, כאשר מרבית הדרך בסביבה מוצלת ובחלקים שלא, ראים את הים והחופים המדהימים. בסך הכל טיול נחמד, אבל הכיף האמיתי היה לראות את אלו שעשו את הדרך בכיוון ההפוך, מדומוחארי לצגראדה.
סוף טוב, הכל טוב. לאחר שסיימנו את הירידה בשביל הגענו לדומוחארי, כפר דייגים פצפון ושליו, עם מעגן קטן ומסעדה ובית קפה על קו המים… רק לשבת ולספוג שלווה.
עכשיו צריך לחזור מדומוחארי לצגראדה. כמובן ש-Uber לא עובד בסביבה (וביוון בכלל לא) וגם לא Gett, אז צריך להתחיל לחפש נהג מונית שגם מבין אנגלית, גם פנוי וגם בסביבה. זה קרה אחרי שלושה ניסיונות.
מצגראדה וירדנו לחוף מילופוטאמוס. חברים, מדובר בפיסת חוף יפהפייה. נקיה, שקטה ומבודדת. יופי של חוף שאין דברים כאלה. לא סתם נחשב החוף הזה אחד היפים ביותר ביוון. אנו מטיילים לאורך החוף ולקראת ערב אנו חוזרים למלון החביב שלנו (Flamingo Hotel Pelion) בחורפטו. 
את היום הבא פתחתי בצילומים במעגן של חורפטו, מלווה את הדייגים היוצאים לעמל יומם. לאחר ארוחת בוקר יצאנו לדרך, לתחנת הרכבת במייליס. בפיליון פועלת ביולי-אוגוסט בכל יום רכבת קיטור (כן כן, קיטור) היוצאת מהכפר אנו לחוניה ומגיעה למייליס ואחר הצהריים עושה את הדרך בחזרה. בשאר חודשי השנה הרכבת פועלת בסופי שבוע בלבד, או לנסיעות מוזמנות. לשמחתנו, כשהגענו לתחנה הגיעה גם הרכבת וממנה ירדו תלמידי בית ספר ומורותיהם. טיילנו לאורך המסילה עד הגשר הראשון (כקילומטר אחד) ובחזרה והמשכנו בגלישה משדרת ההר לכיוון החוף המערבי.
אחרי הפסקת קפה להתרעננות על קו המים בקאלה נרה המשכנו בדרכנו צפונה ונכנסנו לתחנת הדלק BP, על כביש החוף המערבי, מעט לפני הכניסה לכפר אנו לחוניה. בטח תשאלו מה הסיפור עם תחנת הדלק? אז זהו, שכאן חיכה לנו סיפור מרגש. תחנת הדלק ובית הבד שלידו הם בבעלות משפחת ווליוטיס. הסבא והסבתא של משפחה זו, אפוסטולוס ומריה זכרונם לברכה, הצילו בתקופת הכיבוש הגרמני, בין השנים 1941-1943, תוך סיכון חייהם וללא כל תמורה, את האחים אליהו וליאון חכים ועוד 16 בני משפחתם שנמלטו מהעיר וולוס. אפוסטולוס ומריה ווליוטיס הוכרו בשנת 2015 על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם, ובשנת 2016 ניטע עץ לכבודם ביד ושם. אנו פגשנו את מריאנטי, אשתו של אפוסטולוס, הנכד הקרוא על שם סבו והיא סיפרה לנו את סיפור המשפחה. מריאנטי מתגאה בהיותה חלק ממשפחת ווליוטיס ואנו ציטטנו את דברי חז״ל בגמרא שכל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא. המפגש היה היה מאוד מרגש גם עבורה וגם עבורנו. בהמשך הביקור מריאנטי הצגה לנו את בית הבד המשפחתי ואת הביקור סיימנו ברכישה של בקבוק שמן איכותי מתוצרת בית הבד.
את היומיים הקצרים מדי בפיליון חתמנו בטיול בכפר מקריניצה הנקרא גם ״המרפסת של פיליון״. הכפר בנוי בצורה מסורתית, אך בשונה מכפרי זגוריה וצומרקה יש בכפר תושבים. יוצאים ממקריניצה לאתונה, נסיעה של כ-3.5 שעות. מגיעים לאתונה ויוצאים לסיבוב ערב בשכונת פלאקה, סוג של קדימון להמשך למחרת באתונה, אבל על זה נספר בטור הבא.
הכותב הוא, בין היתר, צלם (חובב) ומדריך מסעות לפולין yarmoni@gmail.com.
את הטור הזה וטורים נוספים ניתן לקרוא בבלוג באתר www.yoav-armoni.info.

נגישות