על גישה ועל קדושה

הכוונה שמצטרפת לאכילה היא המכריעה איזו אכילה זו תהיה - בקדושה ובטהרה או מתוך בהמיות

לקראת סוף פרשת השבוע, פרשת משפטים, בסיום ברית האגנות נאמר: "וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹקים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ". לאחר שכל הנכבדים הללו "ראו וחזו את אלוקי ישראל" במראה נבואי כלשהו, הם ניגשים לאכול ולשתות: "שאכלו שם השלמים בתחתית ההר לפני האלוקים… וטעם וישתו שעשו שמחה ויום טוב כי כן חובה לשמוח בקבלת התורה", כך מפרש הרמב"ן אכילה זו. אכילה זו מתפרשת (גם ע"י פרשנים נוספים) כדבר חיובי. סעודת מצווה.
בניגוד לפירוש זה כותב רש"י: "היו מסתכלין בו בלב גס מתוך אכילה ושתייה".
בספרו "שולחנו של מקום", ספר שעוסק בעבודת תיקון האכילה, כותב הרב ארל'ה הראל על שני הפירושים המנוגדים הללו: "אם תרצה תאמר – שורש האמונה ושורש המרי! אותה אכילה, יכולה להתפרש כפסגת הקדושה האנושית, כהקרבת קרבן לה', או אפילו כאכילה רוחנית דמוית 'אכילתו' של משה רבנו בארבעים היום אשר שהה בהר. ויכולה היא להתפרש כאם כל חטאת, ככניעה לתאווה גשמית ירודה רגע אחרי התעלות שאין לה קץ ואח ורע, כהתבהמות שבאה זמן קצר אחרי התרוממות האדם למדרגת מלאך!"
הכוונה שמצטרפת לאכילה היא המכריעה איזו אכילה זו תהיה – בקדושה ובטהרה או מתוך יצריות ובהמיות.
בפרשת כי תשא, לאחר שנוצר עגל הזהב, נאמר: "וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק". ממשיך הרמב"ן באותו הקו ומפרש: "שישבו כולם לאכול לשבעה ושתה לשכרה, כאשר יעשו בחגים ובמועדים ואחרי כן קמו לצחק בעצביהם ולשמחה". חטא גילוי העריות שהיה שם (כפי שמפרש רש"י) או משחק בעל אופי מיני (כפי שמפרש הרב שטיינזלץ) – הכול התחיל מתוך אכילה גסה, אכילה לא ראויה, אכילה בהמית.
איך הופכים כל אכילה לחוויה מרוממת רוח?
איך גורמים שהאכילה לא תהיה בלב גס ותוביל למקומות ו/או מעשים לא ראויים לאחר מכן?
הרב יובל אשרוב נותן מספר כללים:
1. זכרו כי האכילה היא פעולה יקרה וחשובה, ולכן הקדישו זמן רק לאכילה, מבלי להיות עסוקים בדברים נוספים במקביל.
2. לפני האכילה, הקדישו מחשבות לאכילה הקרובה, שאלו את עצמכם: "מה מניע אותי עכשיו לאכול", הצורך ההישרדותי או רצון גבוה יותר? "האם האוכל שאני אוכל ראוי לאכילה? האם הוא מזין ומחייה אותי?" אוכל בריא מעניק לנו חיים, אוכל לא בריא משבית את החיים!
3. המעיטו בכמות האוכל. בעידן השפע של ימינו, רוב האנשים אוכלים הרבה יותר ממה שהגוף שלהם באמת זקוק לו. טיפ: השתמשו בצלחת קטנה יותר. יעיל מאין כמותו.
4. בזמן האכילה היו ערניים ללעיסות שלכם, האם אתם לועסים במהירות ובולעים את האוכל או שאתם לועסים באטיות ונהנים מכל ביס?
5. הניחו את המזלג, הסכין או הכף בין ביס לביס ונצלו את זמן הביניים להתבוננות שקטה, ללעיסה איטית ויסודית. אכלו ביישוב הדעת.
6. בסוף האכילה ברכו. ברכו את ה' המבורך. אמרו תודה למי שהכין את האוכל. הכירו תודה והרגשה טובה, גם אם אתם בעצמכם הכנתם את האוכל…

בכל מקרה של שינוי אורח החיים וכן מי שנוטל תרופות באופן קבוע, יש להתייעץ עם מטפל מקצועי או עם רופא.

עמי חי בריא
עמי יוגב, מדריך ומרצה לאורח חיים בריא ותזונה נכונה.
טלפון 054-3030319 Ami3030319@gmail.com

אולי יעניין אתכם:

הוורוד הוורוד הזה

מתי בפעם האחרונה תהיתם לגבי כשרות הפלמינגו? מאת: הרב אורן דובדבני יוצאים לספארי? נדבר על כשרות הפלמינגו! למה זה חשוב? כי זה מעניין וגם כי…לפעמים

קרא עוד »

מליחה כהלכה

מליחה כהלכה מאת: הרב אורן דובדבני כמה שלבים שונים מבטיחים שתהליך ההכשרה משיג את התוצאה הרצויה המדור דן בעבר לא מעט בשאלות השחיטה, והפעם נייחד

קרא עוד »

שוקדים על הכשרות

שוקדים על הכשרות מאת: הרב אורן דובדבני מהמרציפן ועד הרוזטה – סוגיות הלכתיות סביב תוצריו של העץ הממהר לפרוח לפני כולם השקדייה עודנה פורחת והגיע

קרא עוד »
נגישות