ספר התירוצים הגדול

מ"מגיע לי אחרי יום קשה" ועד "זה רק עכשיו, באירוע מיוחד" – כל הסיבות שאנו נותנים לעצמנו רגע לפני מנת סוכר נוספת

"מגיע לי", "בא לי", "טעים לי", ו"חד-פעמי או רק מדי פעם" – אלו חלק מהתשובות לשאלה למה אנחנו אוכלים מזונות סוכריים, למרות הידיעה שמאכלים אלו לא טובים לגוף שלנו.
התירוץ הראשון שאנחנו נותנים לעצמנו הוא: "מגיע לי אוכל מתוק כי…"
• כי עברתי חוויה לא נעימה,
• כי ביליתי עד עכשיו בפקק מעצבן ביותר,
• כי המנהל / הילד / בן או בת הזוג / השכן / הפקיד הכעיסו אותי,
כל המחשבות, האמירות והתירוצים הללו נקראים אכילה רגשית.
חוויתי חוויה לא נעימה ויש אישור לאכילה (בדרך כלל משהו מתוק לניחום).
ישנו "מגיע לי" גם מסוג שונה – מגיע לי לשמור על ערנות.
ובשילוב שני הסוגים:
• מגיע לי משהו מתוק להתעורר בבוקר כי לא ישנתי טוב בלילה,
• מגיע לי משהו מתוק בעשר כי קרה משהו בעבודה,
• מגיע לי משהו משהו מתוק בצהריים כי הארוחה עייפה אותי מאוד,
• מגיע לי משהו מתוק אחרי הצהריים להירגע,
• מגיע לי משהו מתוק בערב כדי להישאר ערני,
• ומשהו מתוק בלילה כי מגיע לי! הייתי נפלא היום!
התירוץ השני שאנשים נותנים לעצמם לפני אכילת קינוח מפתה (ויש להם מודעות לכך שמזון זה לא תורם לבריאות בלשון המעטה, ומזיק מאוד בלי המעטה):
• רק חתיכה קטנה ולא יותר,
• רק עכשיו, אחר כך לא אוכל משהו מתוק,
• מספר ביסים לא ישפיעו כל כך,
• או – זהו אירוע מיוחד ולא שגרתי.
הרי לפניכם תרגיל מחשבתי, ותהיו כנים עם עצמכם:
* האם ביכולתי לעצור את עצמי אחרי עוגייה אחת, ביס אחד או חתיכה קטנה אחת?
* האם אכילת המתוק עכשיו היא באמת חד-פעמית לרגל האירוע המיוחד, או שאולי אנחנו ב"ה חיים באירועים מיוחדים כל החיים?
יום שישי זה יום מיוחד, שבת בוודאי מיוחדת,
מוצאי שבת ומלווה המלכה, הרמת כוסית בעבודה לכבוד הצלחה או יום הולדת לחבר, חתונה בערב או סתם יציאה לבילוי. כמעט כל יום הוא יום מיוחד.
אם ארשום את כל כמויות הסוכר שאוכל ואשתה במהלך היום, מההשכמה ועד השינה,
כולל כל כפית סוכר שנכנסת לקפה והקינוח שלצדו, כולל כל "חטיף בריאות" (ואין שום קשר בין החטיף לבריאות) שנאכל כדי לשמור על אנרגיה, כולל כל ממרח שקניתי וגם בו היצרן הכניס סוכר, כולל פחמימות מעובדות שאף אותן הגוף מפרק לסוכרים ועוד ועוד…
לאיזו כמות סוכר אגיע?
בטור הקודם המשלנו את גוף האדם לרכב: כתבנו שלא סביר שאדם יתדלק את הרכב בדלק לא מתאים, וכך גם אנחנו – לא סביר שנאכל אוכל שמזיק לנו.
גוף האדם, כמו רכב, "עובד" על דלק וצריך מקורות אנרגיה. שני ה"דלקים" שהגוף צריך הם סוכר ושומן. סוכר לא מעובד שמגיע מפירות או מירקות (בד"כ ירקות שורש עמילניים, כמו תפוח אדמה, בטטה, סלק) או מפחמימות מלאות (כמו חיטה מלאה, אורז מלא) הוא מצוין.
סוכר מעובד ומזוקק מכל סוג שהוא, לא רק שאינו לא טוב לגוף – הוא גורם לדבר נוסף.
המזונות הסוכריים הם אלו שנותנים אנרגיה לגוף לזמן קצר, אבל הם גם הסיבה לירידת האנרגיה.
כלומר, הסוכר אשם בעייפות שלנו, אשם בחוסר הכוח שתוקף אותנו (למשל אחרי ארוחת צהריים) ואשם בנפילות האנרגיה שאנחנו חווים במהלך היום. הסוכר הוא בבחינת "הפה שאסר הוא הפה שמתיר" – מי שצורך מזון סוכרי מעלה את רמת האנרגיה לזמן קצר, אבל גם מוריד את האנרגיה בטווח הארוך.
שווה מאוד וכדאי מאוד להיגמל לחלוטין מהתלות בסוכר, להיות ערניים כל היום ולהרוויח בריאות מיטבית.

‘עמי חי בריא’
ami3030319@gmail.com
הכותב הוא מרצה ומדריך לבריאות, שמחה ותזונה נכונה

אולי יעניין אתכם:

הוורוד הוורוד הזה

מתי בפעם האחרונה תהיתם לגבי כשרות הפלמינגו? מאת: הרב אורן דובדבני יוצאים לספארי? נדבר על כשרות הפלמינגו! למה זה חשוב? כי זה מעניין וגם כי…לפעמים

קרא עוד »

מליחה כהלכה

מליחה כהלכה מאת: הרב אורן דובדבני כמה שלבים שונים מבטיחים שתהליך ההכשרה משיג את התוצאה הרצויה המדור דן בעבר לא מעט בשאלות השחיטה, והפעם נייחד

קרא עוד »

שוקדים על הכשרות

שוקדים על הכשרות מאת: הרב אורן דובדבני מהמרציפן ועד הרוזטה – סוגיות הלכתיות סביב תוצריו של העץ הממהר לפרוח לפני כולם השקדייה עודנה פורחת והגיע

קרא עוד »
נגישות