בעקבות יאנוש קורצ'אק

גם בפולין נחשב הרופא והמחנך הדגול דמות ראויה לזיכרון

האנדרטה לזכר ד"ר יאנוש קורצ'אק וילדי בית היתומים
בית הכנסת נוז'יק
בית היתומים של יאנוש קורצ'אק
בתי הגטו - רחוב פרוז'נה

השבוע נמשיך את הסיור באתרים ששרדו בגדו ורשה ובאתרים המנציחים אותו.

בית היתומים של יאנוש קורצ'אק
בית היתומים של ד"ר יאנוש קורצ'אק ברחוב יאקטורובסקה 6, אשר פעל בשנים 1912-1942, נמצא למעשה מחוץ לתחום הגטו. לאחר שניתנת הפקודה להקמת הגטו, עובר ד"ר יאנוש קורצ'אק עם עוזרתו הנאמנה סטפניה וילצ'סקה וילדי בית היתומים, לתוך הגטו. האנדרטה המנציחה את ד"ר יאנוש קורצ'אק וילדי בית היתומים ממוקמת בפארק המקיף את ארמון התרבות, במקום בו היה בית היתומים בתוך הגטו.
ד"ר יאנוש קורצ'אק, רופא בהכשרתו ומחנך בנשמתו, היה אחת הדמויות המעניינות ומעוררות ההשראה שפעלו בקהילה היהודית בוורשה לפני המלחמה, וכמובן גם בתוך הגטו בתקופת השואה. את השם יאנוש קורצ'אק מכיר כל ילד פולני כיוון שיאנוש קורצ'אק הוא גיבור לאומי בפולין.
ד"ר יאנוש קורצ'אק נולד בשם הנריק גולדשמידט בוורשה ב- 1879 כבן למשפחה יהודית חילונית. את השם יאנוש קורצ'אק שאל לעצמו כשם ספרותי כאשר הגיש לתחרות את מחזה הביכורים שכתב. למד רפואה באוניברסיטת ורשה, אך בהמשך הוא פונה לתחום החינוך ומשנת 1912 הוא מנהל את בית היתומים עד ליומו האחרון.
ליאנוש קורצ'אק הייתה גישה חינוכית ייחודית. הוא רואה את הילד כאדם שאמנם הינו מחוסר ניסיון חיים אך בעל שיקול דעת. הוא סבר כי חינוך איננו כפיית עמדת המחנך על התלמיד, אלא פיתוח יכולותיו של התלמיד, וזוהי מהות עבודתו של המחנך.
יאנוש קורצ'אק האמין שהילדים אינם "האנשים של העתיד" אלא הם כבר עכשיו אנשים ולכן הם זכאים לכבוד, ליחס הוגן, להבנת מאוויהם ורצונותיהם.
בשני מסעותיו לארץ ישראל, ב-1934 וב-1936, גיבש קורצ'אק את זהותו היהודית והציונית. לדבריו, הוא נסע לארץ ישראל כדי "לספוג את העבר, למצוא נקודת משען להרהורים על ההווה ואף לגעת בעתיד". חלק מהביקורים מוקדש ללימוד השיטה החינוכית שהונהגה בקיבוצים.
יאנוש קורצ'אק ניהל את בית היתומים כ-30 שנה על מנת לתת ליתומים החוסים בו הרגשה של ביטחון כפי שמעניקים בית ומשפחה.
ביולי 1942 מתחילות האקציות, ויהודי גטו ורשה נשלחים להשמדה בטרבלינקה. ב-5.8.1942 מקיפים שוטרים פולניים וגרמניים את בית היתומים ומפנים את כל יושבי בית היתומים. וכך, מתוך נאמנות מוחלטת לחניכיו, למרות שכמה ימים לפני כן ניתנה לו האפשרות לצאת מהגטו ולהינצל, צועדים יאנוש קורצ'אק ועוזרתו המסורה סטפה וילצ'ינסקה בראש 192 ילדיהם-תלמידיהם אל האומשלאגפלץ, ומשם הם נלקחים לטרבלינקה, שם הם נרצחים.

בית הכנסת נוז'יק
מרבית הקהילה היהודית בוורשה ערב מלחמת העולם השנייה מודרנית וחילונית. הקהילה הדתית מנתה כ-120 אלף נפש אשר פקדו לצורך תפילות ימי חול ושבת 400-500 בתי תפילה ושטיבלאך ו-10 בתי כנסת של ממש. בית הכנסת הגדול של ורשה היה ברחוב טלומצקה ובו התפללו כ-3,000 איש. בית כנסת זה פוצץ ע"י הגרמנים כאקט המסמל את חיסול גטו ורשה בתום המרד, בפקודת גנרל ה-SS יורגן שטרופ אשר דיווח ב-16 במאי 1943 למפקדת ה-SS בברלין כי "רובע המגורים היהודי לשעבר בוורשה אינו קיים עוד. המבצע הסתיים בשעה 20:15 בפיצוץ בית הכנסת של ורשה".
בית הכנסת נוז'יק אשר שימש את הציבור הדתי הבורגני האמיד והאורתודוקסי, היה אחד מהקטנים בבתי הכנסת בוורשה של אז ויכול להכיל כ-600 מתפללים. בית כנסת זה הוא היחיד ששרד בוורשה מאז המלחמה, על אף שניזוק בהפצצות בעקבות המרד הפולני בשנת 1944. לאחר סיום המלחמה שופץ בית הכנסת ונפתח מחדש לקהילה בסוף שנות ה-40.
בית הכנסת נוז'יק הוקם בשנת 1902 ע"י הסוחר היהודי זלמן נוז'יק ואשתו רבקה שהיו חשוכי ילדים, ותרמו את כל הונם להקמת בית הכנסת. בתקופת הכיבוש הגרמני שימש מחסן מספוא ואורווה לסוסים וכך נשמר בשלמותו.
ואם בבית הכנסת עסקינן, זה המקום לכתוב על הקהילה היהודית בפולין לאחר המלחמה.
בעקבות פוגרום קיילצה (וארועים אחרים) והתבססות השלטון הקומוניסטי היה גל בריחה של יהודים מפולין ב-1948. לאחר מכן, ב-1956, עם פתיחת השערים, גל עזיבה נוסף של יהודים. בעקבות האנטישמיות שפורצת בשנת 1968 יש גל עזיבה נוסף.
בקהילה היהודית-אורתודוקסית רשומים כ-1,500 איש. בארגונים היהודיים-חילוניים עוד כ- 5,600. בסה"כ כ-7,000 יהודים. לפי הערכות אחרות יש כיום בפולין 8,000-10,000 יהודים. מרבית היהודים גרים היום ב-וורשה, קרקוב, לודז', וורוצלב.

בתי הגטו – רחוב פרוז'נה (Ul. Pro`zna)
אחד הרחובות ששרדו ונשתמרו כמעט בשלמותם מתקופת הגטו הוא רחוב פרוז'נה, בו עדין ניתן לראות על קירות הבתים חורים וצלקות מקליעים ורסיסים.
ברחוב זה קיימים בתי דירות מקוריים ששרדו מתקופת הגטו. המאפיין הבולט של בתי דירות אלה שנבנו לפני מלחמת העולם השנייה הוא החצר הפנימית המשותפת, המוקפת דירות שהן למעשה בניין אחד.
לכל בניין כזה נדחסים, בעקבות הפקודה להקמת הגטו, כאלף איש, משפחות ועוד משפחות, עשרות אנשים בדירה. מפתח הדיור שקבעו הגרמנים היה- על כל חלון 6 נפשות.
אחת מן הדרכים שסייעו ליהודי הגטו לשרוד בתנאי החיים שנכפו עליהם היא הקמת ועדי הבתים שפעלו במרבית הבניינים. בגטו פעלו כ-10,000 מתנדבים במסגרת כ-2,000 ועדי בתים, אשר חילקו תלושי מזון. בעזרת המתנדבים הוקם בכל בניין מטבח ציבורי ופינות לילדים שהיו ללא מסגרת ונותרו ללא פיקוח. הוועד דאג ויזם פעילויות כמו איסוף בגדים לנזקקים, סיוע כספי, שמירה על הסניטציה ויזום פעולות תרבות וחינוך. בזכות הפעולות הללו מצא היחיד בגטו עוגן של אחיזה ומקור תמיכה. המימון לפעולות ועדי הבתים הגיע בשלב הראשון מן הג'וינט ואחר כך מבעלי הון בגטו, אך ככל שמעגל הנזקקים הלך והתרחב, והאמצעים הדלדלו כך היה קשה יותר לועדי הבתים לתפקד.
ועדי הבתים היו מנהיגות אלטרנטיבית למנהיגות הרשמית של הגטו שלא הצליחה לטפל כראוי באוכלוסיית הגטו.

הכותב הוא בין היתר צלם (חובב) ומדריך מסעות לפולין
www.yoav-armoni.info, yarmoni@gmail.com

אולי יעניין אתכם:

היופי של אתונה

היופי של אתונה מאת: הרב יחיאל וסרמן "החיים מתנהלים על מי מנוחות", אומר חבר הקהילה בבירה היוונית ומוסיף – "יש לנו חיי קהילה יפים" בית

קרא עוד »

העם הנעלם

העם הנעלם מאת: שמואל פישר מיהו בני השרדנה המסתוריים והיכן מוזכר העם הזה בתנ"ך? פרופ' אדם זרטל ז"ל, ארכיאולוג של המזרח הקדום, החל בשנת 1978

קרא עוד »

יאסו, קהילה

יאסו, קהילה מאת: הרב יחיאל וסרמן קהילת יהודי סלוניקי חוגגת עבר מפואר – לצד אתגרי התקופות סלוניקי היא העיר הגדולה בצפון יוון ועיר נמל חשובה.

קרא עוד »
נגישות