נוהל שכן

איך מתמודד הגוף עם הצקות חוזרות ונשנות מאורח לא קרוא?

7:02 – דפיקות בדלת. "שלום. אפשר לקבל כוס חלב?" שאל השכן מלמטה. "ודאי. בשמחה", עניתי ונתתי.
8:12 – דפיקות בדלת. "שלום. אפשר כריך עם ביצה?" שאל שוב שכני היקר מלמטה. "בשמחה". הכנתי ונתתי.
9:25 – דפיקות בדלת. "שלום. אפשר כוס קפה עם עוגייה?" שוב היה זה אותו שכן חביב.
"כן, אכין לך", הפעם כבר קצת פחות בשמחה.
11:11 -דפיקות בדלת. "פרי בריא? אפשר לקבל?" אתם יודעים, השכן מלמטה, "פרי בריא. בוודאי. קח פרי
ותהיה לי בריא!" 'ואל תחזור שוב היום,' אמרתי רק לעצמי אחרי שהלך.
12:59 – דפיקות בדלת. מבעד לעינית ראיתי את השכן, פתחתי את הדלת וניסיתי להגיד, "אני עסוק כרגע".
"אני רק שאלה," אמר מיודענו. "יש לך אורז לתת לי?"
"לא. אין לי". ובאמת שלא היה לי אורז, אבל גם סבלנות כבר לא הייתה לי.
13:01 – דפיקות בדלת. "אם אין לך אורז, אולי פסטה יש לך לתת לי?"
תשובה הוא כבר לא קיבל וגם לדלת פתוחה הוא כבר לא זכה.
גם לא ב-14:33. גם לא ב-16:00. גם לא ב-17:17 ואפילו לא ב-23:23, לפני שהוא הלך לישון.

מכירים את המילה 'תנגודת'? כך מסביר מילה זו מילון אבן שושן: "כוח התנגדות, כושרו של גוף להתנגד להשפעות מזיקות כגון השפעת רעל או השפעתם של גורמי מחלה שונים ולדחות אותן".
תחושות רעב ושובע בגוף האדם מושפעות משלושה גורמים: בראש ובראשונה – רמת מילוי הקיבה, אחר כך -רמת הסוכר בדם, ולבסוף – גודלה של רקמת השומן בגוף. שני הורמונים בגוף (קשורים לשלושת הגורמים הנ"ל ומושפעים מהם) קשורים אף הם בתחושת שובע או רעב.
לפני שנפרט אודות שני הורמונים אלו, נגדיר מהו הורמון. הורמון הוא מולקולה שמופרשת מתא מסוים בגוף אל מחזור הדם, במטרה לבצע פעולה בתא אחר ובמקום אחר בגוף. דוגמה ידועה: הורמון האינסולין מופרש מתאי ביתא בלבלב, ותפקידו (בין היתר) לפתוח את תעלות הגלוקוז בדם, בכל מקום בגוף, וכך הגלוקוז = הסוכר נכנס לכל תא ותא.
נחזור לשני הורמוני השובע.
ההורמון הראשון נקרא גרלין. הורמון זה מופרש מהקיבה אל הדם, מגיע למוח ומשדר תחושת רעב.
מובן שקיבה מלאה תגרום לירידה ברמת הגרלין ושדר הרעב במוח ייעלם. אולם ישנם דברים נוספים שמשפיעים על רמת הגרלין, למשל אכילה אטית ולעיסות מרובות אף הן מורידות רמתו בגוף (רוצים לרזות? אכלו לאט, הורידו את רמת הגרלין, המוח 'יירגע', וממילא תאכלו פחות!).
חוסר שעות שינה גורם לעלייה ברמות הגרלין (רוצים לרזות? קבלו עוד טיפ חשוב, הקפידו על כמות מספקת של שעות שינה).
ההורמון השני נקרא לפטין והוא פועל הפוך מהגרלין.
הלפטין מופרש מתאי השומן בגוף אל המוח ומשדר למוח הרגשת שובע.
הבעיה עם הלפטין היא שאצל אנשים רבים, כנראה אצל רוב האנשים שחיים בתרבות המערבית, ההורמון הזה דוכא, או במילים אחרות המוח והגוף יצרו תנגודת ללפטין.
למה? כי הלפטין נהיה כמו השכן הנודניק מלמטה שכל שעה או שעה וחצי או שעתיים דופק בדלת ובמוח ומשדר: 'אני פה, הגוף שבע'.
לפטין תקין מגיע למוח פעמיים או שלוש פעמים ביום בלבד, ואז המוח מקבל אותו בשמחה ובזרועות פתוחות.
שכן שמגיע פעמים רבות ביום, לפטין שמגיע פעמים רבות ביום – יוצר תנגודת.
המוח 'לא מאמין' ללפטין, מתעלם ממנו ולא משדר לגוף להפסיק לאכול.
ייתכן שצריך לעדכן את הגדרת המילון אבן שושן למילה תנגודת –
לא רק התנגדות של הגוף להשפעות מזיקות אלא גם התנגדות להורמונים חיוניים וטובים שאנחנו מזיקים להם.
מה עושים?
אוכלים מזון איכותי (בעיקר ירקות, פירות, קטניות, אגוזים ושקדים, דגנים מלאים, לא אוכל תעשייתי),
בשתיים או שלוש סעודות ביום בלבד, אוכלים לאט ובנחת, מרגישים כמעט שבעים (לא יותר מזה), ללא נשנושים נוספים בכלל, שמחים, מחייכים (כמה שיותר וכל היום) וישנים מספיק.
ובקיצור, אמור לי מי שכנך ואומר לך מי אתה.

'עמי חי בריא'
ami3030319@gmail.com
הכותב הוא מרצה ומדריך לבריאות, שמחה ותזונה נכונה

אולי יעניין אתכם:

שתולות מתחת לאף

שתולות מתחת לאף מאת: קרן חמיאל גיחה לכמה משתלות מומלצות למבקרים, בשבוע של ט"ו בשבט ובכל זמן אחר לכבוד ט"ו בשבט ומזג האוויר החורפי, בילוי

קרא עוד »

אלף שמשות זוהרות

אלף שמשות זוהרות מאת: חרות לוביץ', בי"ס שדה עפרה אי אפשר לצלוח סתיו ישראלי בלי לבקר את הפרחים המבשרים טוב בצהוב. טיול חלמוניות לנחל שילה,

קרא עוד »
נגישות