שבדיה: משנים גישה

מאיסור מוחלט על כניסת יהודים ועד הכפלת הקהילה לאחר מלחמת העולם השנייה

עד לשנת 1774 אסרו מלכי שבדיה על יהודים להגר לארצם ולהשתקע בה, אלא אם המירו את דתם. הצעה מפורשת ברוח זו, ששוגרה ליהודים מן הקהילה הפורטוגזית, נדחתה לאלתר. המלך גוסטאב השלישי, שהיה נאור מקודמיו, ביטל את הצווים והזמין את היהודים שיבואו להתיישב בארצו.
שמו של היהודי הראשון שהגיע לשבדיה, בשנת 1774, היה אהרן איזאק, גלף חותמות ממקלנבורג, גרמניה. כשהגיע נאמר באורח רשמי: "שום יהודי לא חי במלכותנו מאז ראשית הזמנים. אבל מכיוון שזה רצון המלך, מנוי וגמור עמנו להתיר לך להישאר כאן. לא תוכל לעשות זאת כיהודי, מפני שהדבר מנוגד לחוק. אבל אם תתנצר תינתן לך אזרחות לאלתר".
"לא אמיר את דתי תמורת כל הזהב שבעולם", ענה איזאק, "אני יכול לומר לכם שהיהדות מיוסדת על יראת אלוהים ועל אהבת הזולת, וכך אעשה כל עוד נשמה באפי". ראש עיריית שטוקהולם התרשם מהדרת הכבוד ומהנחישות שהפגין איזאק עד כדי כך שסייע לו בניסוח בקשה למלך, לשנות את המצב המשפטי. ולהעניק לו אזרחות. כך נעשה איזאק ליהודי הראשון בשבדיה.
אהרן איזאק בא עם אחיו, שותפו ובני משפחותיהם, כדי שיוכלו לקיים מניין לתפילה. כך נוסדה קהילת שטוקהולם. ב-1779 נוסדו גם בשבדיה קהילות בגוטנבורג, נורקופינג וקאריסקרונה. בשנת 1870 השיגו יהודי שבדיה שוויון-זכויות אזרחי מלא, כולל רכישת אדמה ושחרור מתשלום מיוחד – שהושם עליהם קודם לכן. קהילות נוספות צמחו במאלאמו ובערים נוספות.
הכנסייה הלותראנית אפשרה לקהילות להתפתח. בית הכנסת המפואר בשטוקהולם נחנך ב-1870 (הוא נמצא ב-(WAHRENDOFFS GATAN 3B) וסימן את ההשפעה הרפורמית, לה הטיפו קרל היינמן, רבה של גוטנבורג וגוטליב קליין, רבה של שטוקהולם (1944-1882).
בראשית המאה העשרים עם בוא גלי המהגרים ממזרח אירופה, התעוררה הקהילה ורבה הראשי, מ. אהרנפרייז, היה מעוזרי הרצל. בשנות השלושים הגיעו לשבדיה כ-3,000 יהודים, שנמלטו מפני הנאצים בגרמניה, אוסטריה וצ'כיה, אך הממשלה לא פתחה להם שערים מחשש של הגברת האבטלה ו"הגברת האנטישמיות". השינוי בגישת שבדיה חל רק בעקבות פרעות "ליל הבדולח" ומאוחר יותר משהחלו הרדיפות של יהודי נורווגיה.
במלחמת העולם השנייה היתה שבדיה ניטראלית. נציגיה לא עזרו במיוחד ליהודים בשטחי הכיבוש הנאצי – אך לאחר תקופה של הססנות הסכימה הממשלה לתת מקלט ל-6,000 יהודים מדנמרק שהצליחו להימלט מציפורני הנאצים, כשהם מוברחים לכאן בין ראש השנה ליום הכיפורים (אוקטובר 1943) באלפי סירות דניות ו-900 יהודים מנורווגיה שהוברחו דרך מעבר הגבול, מפני משטרו הבוגדני של ראש הממשלה – משתף הפעולה – קוויזלינג.
בתקופה זו בלט בשיעור קומתו, ידידו הנאמן של העם היהודי, ראול וולנברג שהתעלה מעל להססנות וניצל את מינויו הדיפלומטי בבודפשט להצלת אלפי יהודים. הוא סיפק תעודות ופספורטים ("SCHUTZPASS"), שהוכיחו כי בעליהם הם נתינים שוודים. בעלי תעודות אלה חיים היום בישראל וברחבי העולם כולו וחבים לו את חייהם, אך הוא עצמו נעלם אל מתחת למגף הרוסי, אחרי שחרור בודפסט על-ידי הרוסים בינואר 1945 ואין לדעת אם הוא חי או מת.
יוזמה אחרת היתה של ג'יל סטורץ', שסיפק 17,000 מנות מזון לאסירים במחנות הריכוז והעבודה הנאציים. חבילות המזון נשלחו ישירות משבדיה, או בעקיפין דרך פורטוגל.
אחרי המלחמה פתחו השוודים את גבולותיהם בפני פליטי שואה יהודים ולאחר הסערות המפורסמות בגוש הקומוניסטי התווספו אליהם אלפים מפליטי הסטאליניזם – מהונגריה ב-1956, מצ'כיה ב-1956 ועוד כאלפיים יהודים, שהיגרו מפולין ב-1968. כך הייתה שבדיה המדינה היחידה שהכפילה את מספר יהודייה לאחר מלחמת העולם השנייה.

אולי יעניין אתכם:

מלכת השרון

טעמים בשוק, מעפילים בקולנוע ומלטשות יהלומים בלתי נשכחות. ההיסטוריה המפוארת של נתניה פוגשת את המטיילים של היום עיר היהלומים, חבצלת השרון – את הכתבה הזאת

קרא עוד »

בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים טיול צפוני בשביל המייסדים של מטולה, המושבה היפהפייה באצבע הגליל שידעה לא מעט דמויות מופת הדרך בכביש 90 המקשרת בין ראש פינה

קרא עוד »

אל המרחב הביוספרי

אל המרחב הביוספרי מאת: יואב יאיר זו בדיוק העונה: ביקור בגבעת הרקפות ואנדרטת הקיבוצים ברמות מנשה גם הפעם גיחה אורבנית פחות אל הטבע הסובב אותנו:

קרא עוד »
נגישות