לאכול, להרגיש, להתרכז

מי שמתרכז באוכל ולא עושה דברים נוספים במקביל, ירוויח מערכת בריאה, פחות עייפות והנאה מכל ביס

שני שירים מפורסמים עוסקים באוכל.
הראשון: "עוד לא אכלנו שום דבר
ושום דבר עוד לא שתינו",
אותו כתבה והלחינה נעמי שמר.
את השיר השני שר בומבה צור, המילים של שאול ביבר:
"אוכל, קדימה אוכל!
לאכול פה את הכל
לאכול פה ולזלול
אוכל, קדימה אוכל!"
ימי החגים הבאים עלינו לטובה מזמנים לנו סעודות רבות.
בטור זה נעסוק בכלל אחד חשוב מאוד לחיינו בכלל ולאוכל בפרט:
"תלחש לי סוד ההוויה" – משפט שכתב הרב קוק (וגם שם של ספר).
אני מבקש לתת פירוש קצת שונה למילים אלו ולפרש את המילה הוויה כ"הווה".
רובנו חיים במרוץ מטורף, בצורך בזמינות (כמעט) בכל שעות היממה, ברצון להספיק ולעשות עוד ועוד.
כמה פעמים ראיתם מישהו הולך, מדבר בטלפון, קורא הודעות ועוד כהנה וכהנה פעולות, והכול תוך כדי אכילה? אולי מצאתם את עצמכם כך?
מתח החיים הזה פוגע מאוד בגוף ובנפש ואנחנו זקוקים לסוד ההוויה, בבחינת לחיות את הרגע – לנכוח לגמרי בפעולה הנוכחית, ללא הסחות מאותו דבר שאנו עושים.
אכילה אטית, אכילה בנחת ולעיסות מרובות הן כללים חשובים ביותר בתזונה נכונה.
לכל איבר במערכת העיכול יהיה קל יותר לפרק אוכל שמגיע בצורה הקטנה ביותר, כלומר לאחר לעיסות מרובות וטחינה דקה ככל האפשר.
כולם יודעים שהעיכול מתחיל בפה על ידי השיניים, אבל לא כולנו מודעים לחשיבות הרוק בתהליך. מי שאוכל מהר ו/או עוסק בדברים נוספים תוך כדי אכילה ובולע חתיכות גדולות, מדלג למעשה על חלק משרשרת העיכול. השיניים לא טוחנות מספיק זמן ובאופן מיטבי את האוכל, אין הפרשה מספקת של אנזימי עיכול על יד הרוק, ובהמשך לקיבה ולשאר איברי מערכת העיכול יהיה קשה מאוד להתמודד עם חתיכות האוכל הגדולות. הקיבה תצטרך להפריש הרבה יותר מיצי קיבה (חומצה!), זמן העיכול יהיה ארוך יותר, המערכת תתעייף, אנחנו נרגיש עייפים, והתוצאה – "בלאי" גבוה למערכת העיכול, הסיכון למחלות, צרבות ועצירויות יעלה, ספיגת הוויטמינים והמינרלים תהיה לקויה ורמת השומנים בדם תעלה, כלומר נשמין יותר.
מי שאוכל לאט, מרוכז באוכל ולא עושה דברים נוספים במקביל, ירוויח מערכת בריאה, פחות עייפות, ספיגה מצוינת של כל הוויטמינים והמינרלים, ואף יזכה לשני דברים נוספים: א. יחווה הנאה מכל ביס וביס ומכל טעם וטעם; ב. יהיה שבע יותר. מדוע? הורמון שנקרא אמילין מופרש מהלבלב למוח, ותפקידו (בין היתר) לשדר למוח שהגוף שבע ולא רעב יותר. הורמון זה מופרש בכל אכילה, אבל הזמן שעובר מרגע שהוא מופרש מהלבלב ועד ההגעה למוח הוא כ-20 דקות!
רוצים לרדת במשקל? (מי לא רוצה?) הנה כמה טיפים חשובים:
• שבו – אל תאכלו תוך כדי תנועה!
• הניחו בצד את המסכים ואת המסיחים – כך תוכלו להבחין מה אוכלים, כמה אוכלים ולהיות מרוכזים באכילה.
• ברכו – לפני האכילה ולאחריה במתינות ובכוונה.
• אכלו לאט – לעסו היטב, הרבה לעיסות בכל ביס.
• הניחו את הסכו"ם – הורידו את המזלג או את הכף לצלחת לאחר כל ביס, מבלי להתכונן לביס הבא כשבפה עדיין יש אוכל (נסו את זה ותראו איך אנחנו מורגלים למלא מיד שוב את המזלג או את הכף ולמלא שוב את הפה…)
• (ואז) תהנו – מהטעמים ומהחוויה.
בינתיים האמילין יגיע למוח, נקבל שדר ותחושת שובע, נסתפק בכמות מופחתת של אוכל ונרד במשקל. אכילה שכזו נקראת אכילה מודעת.
אז גם אם "עוד לא אכלנו שום דבר", נשתדל לא "לאכול פה ולזלול" אלא נאכל בנחת ומתוך מודעות.

כתיבה וחתימה טובה!

לקבלת הטור בווטצאפ או בדוא"ל ניתן לשלוח הודעה: 054-3030319 
'עמי חי בריא'
ami3030319@gmail.com
הכותב הוא מרצה ומדריך לבריאות, שמחה ותזונה נכונה

אולי יעניין אתכם:

אלף שמשות זוהרות

אלף שמשות זוהרות מאת: חרות לוביץ', בי"ס שדה עפרה אי אפשר לצלוח סתיו ישראלי בלי לבקר את הפרחים המבשרים טוב בצהוב. טיול חלמוניות לנחל שילה,

קרא עוד »

הזוהי סדום?

הזוהי סדום? מאת: חרות לוביץ', בית הספר שדה עפרה צילום: אביגיל אילן מסע אל ארץ המלח, אל סדום המקראית ואל השאלה המהדהדת בימינו אנו: מי

קרא עוד »

בנעליים גדולות

בנעליים גדולות מאת: חרות לוביץ', בית ספר שדה עפרה התחקות ארכיאולוגית אחר ההיסטוריה התנ"כית אינה דבר פשוט- במיוחד כשהיא מותירה עקבות מסתוריים בצורת כף רגל.

קרא עוד »
נגישות